סיפורים של ערמונים

אמצע הלילה
המוח התעורר עכשיו, בשעה 2:46 בלילה בוחר להרהר בכל הנושאים הלא רלוונטים שיכל לבחור להרהר בהם בשעה 2:46 בלילה.
אני עייפה כל כך, זה היה רצף של ימים כל כך אינטנסיבים,
בבית, בעבודה, בזוגיות ובתוכי
אני מהרהרת שוב בכל הנושאים הכי לא חשובים כרגע
ומבקשת מהתודעה שלי בצורה מנומסת להשאיר אותם בצד ולהרהר בהם מחר
היא מסרבת
אני מסתובבת לצד השני ומתכרבלת עם עצמי
הנה היא נזכרה בעוד הרבה מאוד דברים לא חשובים כרגע להרהר בהם

אני בוחרת לקום ולכתוב את הדברים כאות הצהרה, לשחרר אותם ממני ולהראות לתודעה שלי,
שהתכוונתי לזה, מחר נתמודד עם כל הרשימה הזאת מחדש

אולי אנחנו בכלל לא מדברות באותה השפה. כי נשמע כאילו היא לא הבינה.

אחת המחשבות הייתה על הפוסט הזה שתוכנן להיכתב,
יש לי בפאלפון אוסף תמונות מיוחד בו תיעדנו בטיול האחרון בצפון יוון
את עצי הערמונים היפייפים שנמצאים באזור פילון, חצי אי יפייפה מעוייר ומלא בטבע פראי.
אני נזכרת ברגע שמיכאל עצר את הרכב פתאום, דומם מנוע ואמר לי בואי נלך לראות את הערמונים קצת.
בין רגע מהכביש צללנו לתוך יער ערמונים מכושף עם פיות ויש מצב שגם דרקונים
צבעי כתמתם וירקרק כיסו את עיניינו, השלכת בעיצומה וקרני השמש מצליחות לחדור מבין העצים ולהביא גם לאדמה קצת חמימות ואהבה בצורה ישירה.

יחסית בתחילת השביל התבוננו בשק ענק של ערמונים אדומים בוהקים שהונח בצד הדרך,
המבט לכיוון השק המרשים מימין – הופנה לכיוון יווני זקן שצועק עלי ועל מיכאל משמאל.
זה כנראה שלו הנחנו.
הסברנו לו בחצי אנגלית וחצי שפת הסימנים שאין לנו שום כוונה לגעת בשק,
והוא התרצה והחליף את הצעקה בחיוך כשהבין שאנו לא מקומיים.
הסתובבנו מעט ביער, לקטנו קצת ערמונים משלנו, הערמונים נוצצים, בצבע אדמדמם מיוחד במינו,
בעלי קליפה כל כך קוצנית ומגוננת שלא ניתן לגעת בה בשום צורה ודרך.
אני חושבת לעצמי.. כמה אהבה יש לעץ הזה לילדים שלו הערמונים,
הוא מגן עליהם בכזאת עוצמה,
דואג שאף אחד לא יפגע בהם,
לפני שיהיו חזקים מספיק להתמודד עם העולם.
הוא נותן להם את כל המעטפת על מנת לקיים חיים.
אני חושבת לעצמי, כמה ניסיון לדאוג לערמון מצד העץ טמון במעטפת הזאתי,
וגם איך מרגיש העץ שכל כך הרבה אנשים ובעלי חיים אוכלים את הילד שלו..רחמנא ליצלן צולים אותו על האח בבית שלהם.
אני פתאום מבינה את המהות של תמצית הבאך של הערמון האדום וכמו זוכה לפגוש אותו מקרוב.
משמעותה היא טיפול ותמיכה בדאגת יתר לאחר עד כדי איבוד העצמי, ביטול מוחלט למען האהבה.
אהבה אמיתית היא לא תלות אני מזכירה לעצמי..אי אפשר לתת אהבה אם לא אוהבים את עצמך, אני מזכירה לעצמי גם.
מרגיש כמו טיימינג טוב להיזכר בערמון האדום ובשיעורים שנתן לי.

אני חוזרת לרגע הזה
כבר הספקתי לשכוח שאני לא נרדמת, שאני עייפה, שהעיינים נהיות כבדות,
שכבר הרבה זמן לא הרהרתי במשהו לא רלוונטי,
והנה היא שוב חוזרת לשוט לה…
והפעם אני דורשת באגרסיביות מהתודעה, לכי מכאן…
והנה בלי לשים לב,
ואז ברגע אחר מבינה לעצמי שכל הזמן הזה הלב שלי מבקש את הרפואה של הערמון הלבן
את מהות התמצית האנרגטית שהוא..
שמחביא בתוכו,
עולמות של עייפות מנטאלית ופיזית,
ויכוחיים פנימיים שאינם נגמרים, התנתקות מהסביבה באופן מוחלט
וצלילה עמוקה פנימה אל המחשבות.
מה יגיד לי, מה אעשה, מה צריך, כמה עולם איך יקרה, מה יקרה וגם למה יקרה.
ניתוח מלא של כל מצב מכל הכיוונים אותם ניתן לנתח
אך מבלי להתקדם עם המחשבה לשום כיוון
ממש כמו לעמוד במקום באמצע איילון שתנועה אינסופית מסביבנו כל הזמן.
ואני נשארת תקועה שם מתפללת להתחיל לזוז. מה שלא זז מת. מה שלא מת זז.

התמצית הזאת יותר מהכל מלמדת לתת לזמן לעשות את שלו.
נשמע כמו בדיוק מה שאני זקוקה לשמוע במצבי.

איך ככה נקלעתי לסיפור של ערמונים..

אני קמה לי לכיוון המקרר
שולפת מהמדף התחתון, מאחור
שקית דיוטיפרי קטנה,
מתוכה בוחרת ערמון אחד יפה, מהיפים שליקטתי ליד הזקן היווני הכועס
מסתכלת כמה הוא שלם ככה
כמה הוא יפה
חוזרת למיטה ומניחה אותו מתחת לכרית שישמור עלי הלילה

שיהיה לי לילה נעים
אור