תפריט
קמתי בבוקר המוקדם של יום שישי ונסעתי לעשות סיור לוקיישנים לקראת סדנאת ליקוט שיש לי למחרת.
תכננתי ללכת למקום אחד במקום זה הרכב הוביל למקום אחר.
מין גבעה גדולה ומרוחקת ליד מאגר מים גדול ומבני מקורות נראה שהצמחייה לא מקבלת שם הרבה אהבה.
מרחוק קסם לי עץ שקד בר אחד.
הרגשתי מרחוק אותו לוחש לי.
הנחתי את הרכב קפצתי מעל כמה גדרות טיל והתקרבתי אליו.
נקסמת נפעמת מקסם מרבדי הפרחים המתוקים שמכסים אותו באהבה.
הוא היה יצור זקן חכם
חשבתי לעצמי בטח כמה שנים ישב וצפה פה בשטויות שהאנשים עושים.
כפוף מעט, אולי טיפה עייף
אבל מלא באור אמת ועוצמה מבפנים.
סיימתי שיחת טלפון והתפנתי אליו, לתת לו את תשומת הלב שמגיעה לו.
התקרבתי וביקשתי לשבת לצידו
זה היה כמו להיכנס להיכל קדושה הכי שמור ומבורך.
זאת כבר פעם שנייה שהשקד מבקש שאניח עליו את כפות רגליי החשופות וזאת כבר פעם שנייה שברגע שאני עושה את זה אני נשטפת באנרגיה הכה עוצמתית שלו שפשוט מנטרלת אותי לאחור ומבקשת ממני לנוח.
שכבתי שם
כמעט שעה
יכולתי להישבע שבכל רגע שעבר בתוכי משהו משמעותי הוא הביא את הרוח שפיזרה את פרחיו באוויר כמו קונפטי חתונה יפייפה והשאיר אותי מאמינה עוד יותר ויותר בכך שהוא כאן איתי ברגעיים האלו.
הוא מלמד אותי שיעורים בפחד
בזה אין לי ספק בכלל
ביכולת להכיל את הפחד
לנשום אותו ולתת לו לטייל לי בגוף ולגלות שהפחד הוא שער להתבגרות, שער ללמידה עצמית ומיצוק ואיסוף של הנשמה שלי על האדמה הזאת.
אני יושבת לפניו
תוהה על הדואליות שחיה בו
בימים שהוא שקדיה פורחת ומגונדרת ומתוקה ובשאר החיים שהוא שקד זקן וחכם.
אני תוהה על הדואליות שחיה בי ובעולם וביופי שבה.
אני נותנת לו חיבוק גדול
ומבטיחה שאחזור גם כשהוא בפחות יפה שלו כי אני בטוחה שגם אז הוא מופלא.
בטח לא פשוט לחיות כאן לבד אני חושבת לעצמי אני יודעת שהבדידות היא לפעמיים כואבת
הוא מקשקש בעניפיו ומשאיר לי שובל פרחי קונפטי של חתונות מעלי אני שמחה כמו ילדה הוא שמח כמו סבא זקן וחכם.
אם תראו עץ שקד גדול וזקן
שבו לצידו
הוא יתן לכם עולם.
שבת שלום
🤍
