גיאורגיה אהובתי – יומן\סיכום מסע

נחתתי.
רק אחרי שבוע בארץ, צעקות במעלית, הלם מהמחירים ומספיק מרמורים והלקאות עצמיות אני יכולה להגיד שסופית נחתתי בחזרה בארץ.
איזה מסע מיוחד במינו עברתי. כבר מלפני חמש שנים התעוררה בי סקרנות על גיאורגיה ואיזה ידיעה פנימית שזאת מדינה שאני חייבת ללכת לבקר בה והנה רצה הגורל והיקום בחר לשלוח אותי עד לשם.

התחלתי את הטיול עם מיכאל,
מטיבלסי מלאת הנהגים השיכורים ומחירים ברצפה נסעו לכיוון קאחתי, עמק היין של גיאורגיה.
התמוגגנו לנוכח העבודה שלכל משפחה יש כרם בחצר ביתה,
נהננו מיינות פרא מדהימים ומיוחדים כמותם לא טעמתי מימיי, ביקרנו דולב זקן בן 700 שנה והמשכנו לכיוון הקווקז.

נופים מדהימים. מראה עיינים שכזה לא יכולתי לדמיין גם לא בחלומתי הטובים ביותר. טיילתי בכל כך הרבה מדינות, הרים, ערים וייבשות אך מדינה יפה כגיאורגיה עדיין לא זכיתי לראות.
התמוגגתי מעצי האובליפיחה הגדלים למרגלות ההרים, צבעי הכתום הזוהר יחד עם הבן חוזרר משכו את תשומת ליבי בכל מבט חטוף, הופתעתי ממיני לענות מדהימות ומכושפות אותם יצא לי לפגוש. כמה שלוות הן בנוף היפה והמושלג.

למעשה לא מצאנו את עצמנו כל כך בסטפנסמינדה – העיירה היותר תוססת ומרכז התיירות באזור שפונה אל הר הקווקז המושלג ולכן בנסיעה קצרה זכינו להגיע לכפר מדהים, ציורי ועוצר נשימה העונה לשם ג'וטה. (כמה קילומטרים בודדים מהגבול לרוסיה)
מצאנו בית קטן מעץ עם בעלת בית מדהימה העונה לשם מאיה (וכן היא יודעת שזה שם ישראלי מאוד נפוץ) זכינו לשהות בביתה ולהנות מהמטעמים המדהימים שלה (שם לראשונה נפתח לי על האוכל הגרוזיני העשיר לאחר שעד לשלב הזה בטיול כמעט אכלתי כמעט ורק קמח לבן וגריק סלט כי לא הסתדרנו כל כך עם האוכל)
בטרק קצר מעל לבית של מאיה זכינו לראות עוצמה של הרים ענקיים, מפלים יפייפים, בית קפה אחד עם הנוף הכי מדהים ואגמים מדהימים שברור שקפצו אליהם (והיינו היחידים שם! כנראה תרגול של קפיצות לנחל דן משתלם בסוף:))

יום חדש הגיע, בהחלטה של רגע החלטנו לנסוע אל מסטייה – הכפר המיושב הגבוה ביותר באירופה שנמצא רק 10 שעות מאיפה שאנחנו. זאת הייתה נסיעה לא פשוטה ורצה הגורל ועברנו חלק גדול ממנה בלילה מה שהפך את החוויה לקצת מפחידה ומאתגרת אבל מאוד מקרבת !
הגענו למסטייה והלב התרחב.
אחחח .. הריח המשכר של הארזים הרטובים, הרטיבות של האוויר והמרחבים האינסופים של היערות והדמיונות על הדובים שחיים שם ומתפלשים בבוץ.
הרגשנו ברי מזל להגיע לצד הזה של הארץ היפה הזאתי(הפעם אנחנו כבר יותר קרובים לכיוון תורכיה).
זכינו לבקר בכפר היפה הציורי והכל כך ימי הביינים – אושגולי.

בילינו ימים שלמים ביער, נותנים ליער להפתיע אותנו ולגלות לנו את סודותיו. ליקטנו, פגשנו חיות מדהימות, חלקנו רגעים של קסם ופליאה מהטבע האינסופי שזכינו לפגוש.
שיא הטיול המשותף היה בטרק מדהימה לקרחון צ'אלדי,
הליכה קצרה יחסית בתוך יער אורנים וארזים יפייפה, שככל שמתקרבים לסיומו מזג האוויר מתקרר והאבנים נהפכות מבריקות וצבעוניות, אין לי מילים להסביר.
לבסוף הגענו עד לקרחון המדהים, לא היה לנו מושג שנוכל להגיע עד אליו ולראות את פלא הטבע המדהים הזה.
מסביב מפלות אבנים קטנות מכל מקום, עוצמה שאין לה מילים. אלו היו רגעים מדהימים עבורנו ומאוד מרגשים.


לאחר כשלושה ימים התחבקנו בשדה התעופה עם מילים יפות והרבה אהבה מיכאל חזר לארץ ואני התחלתי את פרק ב' של המסע שלי.

אכתוב עליו בפוסט הבא.
הנה קצת תמונות מרגעים יפים.

אור